הכנה לצה”ל: על הנושא

השירות הצבאי הוא שלב מובנה במסלול חייהם של צעירים רבים במדינת ישראל, עבורם הוא מובן מאליו וכמעט לא קיימת בחינה ביקורתית או התעסקות רגשית בסוגיית השירות הצבאי, האתגרים, השאלות והקשיים הנלווים לו.

המפגש הקיים כיום במהלך שנות ההתבגרות עם השירות הצבאי, בין היתר במסגרות חינוכיות, ממוקדת במרבית המקרים בהיבטים פרקטיים או פרוצדורליים הנוגעים לגיוס, תוך בחינה חסרה את המורכבויות הרבות אשר עולות מסוגיית הגיוס לצה”ל.

כמחנכים, עלינו לעסוק עם החניכים והחניכות שלנו בגיוס לצבא בצורה מורכבת. לבחון איתם את נקודת המוצא האישית שלהם לקראת הגיוס, ולתת להם כלים להתמודד עם הציפיות החברתיות והתרבותיות מהם, לתת לגיטימציה לשאול שאלות ולהביע רגשות ציפיות וחששות לקראת הגיוס.

מעבר למישור האישי, נרצה להתמקד גם בהיבטים המורכבים – החברתיים והפוליטיים של הגיוס לצבא-  ובפערים החברתיים שבאים לידי ביטוי סביב שאלת הגיוס והיחידות השונות, בהכרח ובאתגר שבשמירה על מצפן מוסרי וערכים המוניסטיים בגוף שתפקידו להגן ולהפעיל כוח, ובמשמעות הגיוס והשירות בחברה הנמצאת בסכסוך בלתי נשלט, מתוך נקודת מוצא הומניסטית ושוחרת שלום ושוויון.

צבא ההגנה לישראל הוא מוסד השומר על בטחונה של מדינת ישראל, ישנה חשיבות רבה בשירות המשמעותי, מתוך בחירה ומודעות רבה לקשיים ולאתגרים, ולמחלוקות הציבוריות המשמעותיות הכרוכות בשירות.

“העיסוק הצבאי הוא לאמתו של דבר, התפקיד התפל, המסוכן והמיותר ביותר שהמציא המין האנושי, בין אם המדובר הוא במחקר מדעי להמצאת נשק וציוד וייצורם ובין אם בהכשרת אנשים ללחימה. אף על פי כן, מן הדין הוא ומן הצדק, שהחברה הישראלית תתייחס אל צה”ל ואל הפעולות הבטחוניות כאל שליחות לאומית וחברתית ממדרגה ראשונה (….)סכנת התפשטות הצבאנות (מיליטאריזם שוביניסטי) והוולגאריות היא סכנה אקטואלית בישראל. הווית הנשק נושאת עמה סכנה של אבדן ערכים חברתיים, מוסריים ותרבותיים עד כדי טשטוש דמותו של העם, כחברה נאורה, שוחרת שלום ואחווה בזירה הבינלאומית וחותרת לשוויון חברתי ולפריחה תרבותית מבית (…) התרופה כנגד התערותה של הצבאנות (מיליטריזם) בישראל איננה בפסילתו המוסרית של השירות הצבאי, אלא ביציקת תוכן חיובי בשירות הצבאי, מבחינה רעיונית ומעשית כאחד (…) …עובדה זו מטילה משנה אחריות על הצבא כמסגרת, ועל המפקדים לגבי פקודיהם. שכן, מוטל עליהם לא רק להכשיר חיילים טובים או יחידות צבא מעולות, כי אם גם לחנך אזרחים טובים וחברה מעולה במיטב מעלות אנוש ולאום”

(יגאל אלון, חובה ואחריות חברתית כצורך ממשי / מסך של חול)

מגדר, פמיניזם ולהט”ב: על הנושא

אי שוויון מגדרי הוא תופעה חברתית דרמטית ומשמעותית בעולם כולו –  בתרבויות שונות, ולאורך ההיסטוריה מראשיתה. המאבק באי שוויון מגדרי, הוא מאבק מתמשך שיש לו היבטים רבים, זרמים והתפתחויות דרמטיות.

מהתנועה הפמיניסטית שנאבקה בתחילת דרכה על זכויות האזרח של נשים – על זכותן של נשים להצביע ולהתפרנס, ועד לתנועת METOO שבשנים האחרונות העלתה על נס את המאבק בתרבות האונס, באלימות ובהטרדות מיניות – גלויות וסמויות – שחוות (בעיקר) נשים בכל מרחבי חייהן.

במשך שנים המשמעויות הכלכליות-חברתיות של התפיסה המגדרית במערב יצרה חוסר שוויון בין נשים וגברים, ומיקמה נשים כנחותות. גם כיום מתקיימות מחלוקות עמוקות בכל הקשור לשוויון בין המגדרים, ולחירויות של פרטים לבחור להם את זהותם המינית. התפיסה השמרנית סבורה שתפקידה המסורתי של האישה קשור במודל המשפחה המסורתי, ויש לשמרו, לעומת זאת, התפיסה הפרוגרסיבית רואה בנשים שוות בזכותן לגברים, מניחה שיש לפרוץ את יחסי הכוח המקבעים את הנשים כנחותות לגברים, את חלוקת התפקידים המגדרית המקובעת, ודורשת את קיומו של מנעד רחב של זהויות מיניות לגיטימיות.

המאבק לשוויון מגדרי, מכיל בתוכו גם את המאבק לשוויון זכויות של קהילת הלהט”ב.שלל מאבקים אלו נובעים מההנחה היסודית שכל בני האדם שווים, ושזכותם של בני האדם לבחור לעצמם את זהותם מבלי שיופלו לרעה משום כך.

סוגיית אי השוויון המגדרי היא רחבה ויומיומית, היא נוכחת בכל סיטואציה ורגע ביום. הבחירה לשים ‘משקפיים מגדריות’ ולהסתכל על העולם בצורה המבקשת לפרק את יחסי הכוחות המגדריים – הגבריים והנשיים  – שקיימים במרחב היא בחירה פוליטית מודעת שקוראת לסדר ציבורי אחר, שוויוני ליברלי וצודק יותר.

כלכלה פוליטית: על הנושא

המחלוקת הציבורית בסוגיה הכלכלית-חברתית, היא מחלוקת נרחבת ומקיפה הכוללת בתוכה תחומי חיים רבים, ובבסיסה דיון רעיוני במתח שבין שני ערכים מכוננים – השוויון והחירות. יוקר המחייה, הפערים החברתיים, והמדיניות הממשלתית בנוגע לתיעדוף בחלוקת המשאבים – הם כולם נגזרות של תפיסת עולם כלכלית, המעדיפה את אחד הערכים על פני השני.

בארבעים השנים האחרונות הכלכלה ברוב המדינות המפותחות בעולם מונעת על ידי מדיניות שוק ניאו ליברלית, המצמצמת את היקף אחריותה של המדינה לרווחת אזרחיה, על ידי העברת תחומי אחריות רבים מידיה לידי גופים פרטיים. 

הגישה הסוציאל דמוקרטית, הנהוגה במספר מצומצם של מדינות בעולם, ובעיקר במדינות סקנדינביה, רואה בזכויות החברתיות – בזכות לדיור, לחינוך, לבריאות ולרווחה – חלק בלתי נפרד מזכויות האזרח להן מחויבת מדינה דמוקרטית, ורואה בצמצום הפערים ואי השוויון בין האזרחים – משימה לאומית. 

הדיון הכלכלי, בעולם ובישראל, עבר בעשורים האחרונים דה-פוליטיזציה – נדמה כי העיסוק בנושא איבד את מטענו הערכי-אידיאולוגי, והוא מצטייר כמדע אובייקטיבי, כנושא שאין ולא יכול להיות בו חלופות או מחלוקת. על כן, נרצה ללמד את חניכינו את המחלוקות הרעיוניות המזינות את הסוגיות הציבוריות הבוערות בחברה הישראלית, ונבחן איתם את ההשלכות והמשמעויות של תפיסות העולם הכלכליות.

נושא הכלכלה הפוליטית הוא נושא קשה ומורכב, יש לדון בו מתוך הבנה כי המושגים התיאורטיים הם ביטוי להחלטות ערכיות ומוסריות. 

הסכסוך הישראלי פלסטיני: על הנושא

מדינת ישראל נמצאת בסכסוך בלתי נשלט עם שכנותיה מיום הקמתה, סכסוך שמעצב את סדר החברה הישראלית במובנים רבים ועמוקים שלה, משפיע ומגדיר את האתוס, את סדר היום ואת התפיסה העצמית של היחידים, ושל הקולקטיב הישראלי. כל מלאכה חינוכית העוסקת בסכסוך הישראלי- פלסטיני היא מורכבת ורגישה במיוחד. ברב המקרים בוגרי מערכת החינוך מסיימים את לימודיהם עם ידע מצומצם ביותר אודות הסכסוך, ועמדותיהם נשענות על ידיעות חלקיות תוך יכולת מועטה להטיל ספק, או לפתח ראייה ביקורתית ועצמאית בנושא הסכסוך, חלקם חשים אדישות וקהות לנושא. השילוב בין חוסר הרצון והעניין בסכסוך הישראלי פלסטיני, לצד התחושה כי הנושא מורכב “מעורר שדים” ועשוי לאיים על תפיסות ונרטיבים עמוקים, יוצר אתגרים מובנים למחנך הניגש לעסוק בנושא זה, בכל גיל.

על אף שהעיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני עם חניכים וחניכות הוא מאתגר ומפחיד, עלינו כמחנכים מוטלת החובה לפתוח בפניהם ערוצי ידע, ולהקנות להם כלים לעיסוק בנושא הזה, שהוא מרכזי ומשמעותי ביותר בציבוריות הישראלית, אם לא המרכזי שבהם. עלינו לצייד את חניכינו בידע ובכלים הדרושים על מנת לגבש עמדה ערכית ותפיסת עולם ביחס לסכסוך, נשאף לעורר בהם את התקווה והאמונה בשלום בין העמים, ואת הנכונות לפשרה שתוביל לפתרון צודק לשני העמים.

שותפות יהודית- ערבית: על הנושא

שותפות פוליטית יהודית ערבית היא תפיסה הרואה בכל אזרחי ישראל שווים, ובחיבור עומק בין הציבור היהודי הליברלי לציבור הערבי הליברלי בישראל ערך ציבורי ופוליטי משמעותי. השותפות הפוליטית בין ערבים ויהודים מניחה שוויון אזרחי, ובראש ובראשונה מפרקת את הדה לגיטימציה הפוליטית שהתקבעה על הציבור הערבי בישראל.

השותפות העמוקה בין יהודים וערבים בישראל עוסקת במאבק  לשוויון אזרחי , ובמאבק לשלום, עצמאות וצדק לשני העמים. בשנים האחרונות, פועלים  כוחות מנוגדים בישראל ביחס לציבור הערבי ומקומו השווה במדינה ובמוסדותיה.

מצד אחד פועלים כוחות רבים המבקשים לראות בציבור הערבי אזרחים פחותים, סוג ב’, שאזרחותם לא שווה, וכל רמה של שותפות פוליטית איתם איננה לגיטימית. ומן הצד השני ישנה התעוררות מעוררת תקווה, המבשרת שינוי לטובה ומובילה קו  של חיים משותפים על בסיס דיאלוג מכבד ושוויוני, ומתנגדת באופן חד משמעי לכל סוג של דה-לגיטימציה על מקומם השווה של אזרחי ישראל הערבים במדינת ישראל.

המציאות הפוליטית הישראלית בשנים האחרונות מבהירה למעלה מכל ספק, שלא רק ששותפות פוליטית בין יהודים וערבים היא הכרחית, אלא שהיא גם הדבר הנכון, הראוי והמתבקש ביותר.

במסגרת זו, נבקש לפתח בחניכים ובחניכות שלנו את האמונה בשוויון אזרחי, ואת הנכונות לפעול בשותפות פוליטית ואזרחית, לקידומה של חברה משותפת ושווה לכל אזרחי ישראל כולם.

דת ומדינה: על הנושא

סוגיית הדת והמדינה היא סוגיה מרכזית ודומיננטית בכל מדינות העולם המערבי, וביתר שאת במדינת ישראל, והיא קשורה ונוגעת באופן עמוק בזהותה הלאומית ותפיסתה האזרחית של המדינה. מערכת היחסים בין מוסדות הדת למוסדות המדינה מעצבים באופן יסודי את מערך הזכויות, ואת יכולתה של מדינה לקיים בה שוויון אזרחי מלא.

היותה של היהדות גם דת וגם לאום, יוצרת סיטואציה מורכבת שיכולה היתה להיות סוגיה פנים-יהודית, אלמלא במדינת ישראל היו חיים גם כ-20% אזרחים שאינם יהודים.

כך, נוסף לסוגיות הקשורות בחייהם האישיים של האזרחים – בנישואין וגירושין, בקיומה של תחבורה ציבורית, או פתיחה של בתי עסק בשבת, ובכל הקשור במוסד הכשרות – מתווספות לסוגיית הדת והמדינה בישראל גם שאלות הקשורות ליחס המדינה למיעוטים, לשאלות של חוקי אזרוח והגירה, לשאלה מיהו יהודי ומי בעל הסמכות לקבוע מיהו יהודי  – שאלה המייצרת מורכבויות בכל הקשור, למשל, ביחס המדינה לעולים שעלו מכח חוק השבות, אך אינם נחשבים יהודים דיים על ידי המוסד הרבני, וכן בכל הקשור לזרמי היהדות השונים, ומכאן גם וליחס בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות.

ישנה חשיבות גדולה מאוד להעמיק וללמוד יחד עם החניכים והחניכות שלנו את המחלוקת הציבורית המשמעותית המתקיימת סביב סוגיית הדת והמדינה בישראל, שהיא סוגיית מפתח כל כך מרכזית וכל כך מהותית בליבה של החברה הישראלית. הסדרת יחסי הדת והמדינה, באופן שיבטיח חופש דת, וחופש מדת לכל אזרחי ישראל כולם, על ידי הקמת מנגנונים אזרחיים ליברליים, היא הכרחית על מנת להפוך את ישראל לדמוקרטיה ליברלית.

תוכן זה יפורסם בהמשך

דמוקרטיה ליברלית: על הנושא

הדמוקרטיה הליברלית היא צורת משטר הרואה בערכי השוויון והחירות ערכים מכוננים, ובאמצעות הסדרים ומבנים שונים פועלת על מנת להגן על זכותם השווה של כל בני האדם לחירות. הדמוקרטיה הליברלית נובעת מהתפיסה כי יש לבזר ולאזן את הכח הפוליטי של הציבור על מנת להגן על המיעוט מפני הרב, ועל הציבור מפני כח בלתי מוגבל של השלטון הנבחר. 

הדמוקרטיה הליברלית, אם כן, היא צורת משטר המבטאת תפיסה מאזנת של כח, ונובעת מתוך תפיסת עולם הומניסטית הרואה בכל בני האדם שווים. 

בשנים האחרונות אנו עדים למשבר עמוק בדמוקרטיה הליברלית, שבא לידי ביטוי במגמות עולמיות, וגם בישראל. ישנה עלייה ניכרת במנהיגות פופוליסטית, בעיקר מימין, והשיח הופך לאומני ובדלני יותר ויותר, זאת בעוד קיימת ירידה באמון במוסדות דמוקרטיים, בכוחן של המפלגות הפוליטיות ובחשיבותן ההגנה על חירויות הפרט ועל זכויות המיעוטים.

“הדמוקרטיה הלא-ליברלית” לא רק שנהייתה מושג מקובל ומבנה משטר לגיטימי, אלא שהיא הולכת ותופסת מקום מרכזי יותר ויותר במציאות הפוליטית בעולם, וגם בישראל. תפיסה זו מהווה איום ממשי על הדמוקרטיה, על התפיסה הרואה בחירויות הפרט, בשוויון ובזכויות קבוצתיות, ערך שיש לשמור ולהגן עליו. 

כמחנכות ומחנכים המאמינים בדמוקרטיה, ורואים בה גם ערך וגם צורת משטר רצויה ונשאפת, מוטלת עלינו החובה להעמיק בנושא עם החניכים והחניכות שלנו –  ללמוד איתם מהי הדמוקרטיה הליברלית, מדוע היא נמצאת במשבר, לזהות את האיומים, ולפעול למען חברה מחוייבת לערכי השוויון והחירות לכל.

תכנים נוספים

בחלק הזה של האתר, הוספנו תכנים שונים שיוכלו להשלים את נושאי היסוד ולתת תמונה רחבה יותר של המציאות הפוליטית בישראל. כאן תוכלו למצוא תכנים העוסקים בסוגיות שונות בחברה הישראלית: זכויות אדם, קבוצות מיעוט, פערים חברתיים ועוד.